יעקב ועשו – שני אחים

פרשת תולדות מתחילה במילים "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק..." (בראשית כ"ה, י"ט), ובהמשך, "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (כ"ה, כ"ו), ואנו תמהים, האם אברהם הוא זה שהוליד את יצחק? האם יצחק הוא זה שהוליד את יעקב ועשו? הלא מי שילדה את שניהם היא רבקה.

אלא כפי הידוע אין הדבר מדובר בלידה פיזית, אלא בלידה רוחנית. השתלשלות העולמות הרוחניים מאברהם ליצחק ומשם ליעקב וממנו לכלל שבטי ישראל, מביאה לכך שהתורה נוקטת ומייחסת לשון לידה לאברהם וליצחק על מנת להדגיש כי הלידה הפיזית אינה העיקר, אלא דווקא ההשתלשלות הרוחנית היא המרכזית בחיי עם ישראל לדורותיו.

יעקב ועשו התאומים הם שתי דמויות שונות, לכל אחד מהם יש אישיות נפרדת בפני עצמה.

הוויכוח המהותי בין שני האחים התאומים החל כבר בהיותם ברחם אמם, שנאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה " (בראשית כ"ה, כ"ה), זה לכאן וזה לשם, זה לבתי כנסיות וזה לבתי עבודה זרה. ה"ויתרוצצו" מבקש להבליט את הניגוד בין שני האחים.

בצאתו של עשו לאוויר העולם ניכר היה בצורתו המיוחדת: "ויצא הראשון אדמוני" (כ"ה, כ"ה). חיצוניותו העידה על פנימיותו וכדברי רש"י: "סימן שיהיה שופך דמים". נמצא שתכונה זו הייתה טבועה בו משחר ילדותו. מדוע גישת המקרא כלפיו שלילית?

אכן האמת שונה. אמנם ניכרו בעשו תכונות שליליות, אולם למרות הכול, לא נגזר עליו להיות רע לשמים ורע לבריות. הבחירה החופשית הייתה פתוחה לפניו כפי שהיא פתוחה לכל אדם. נכון שבעשו היו טבועות תכונות שליליות, אולם בעבודה רוחנית מאומצת הוא היה מסוגל להתגבר עליהן ואף להשתמש בהן לטובה, שכן אופי עבודתו היה להיות מלכתחילה בתחום ה"סור מרע".

תפקידו של יעקב בעולם היה בבחינת "עשה טוב", להתעלות ולהשתלם במסגרת הטוב, ואמנם "יעקב איש תם יושב אוהלים" עשה את המוטל עליו עד שגבהה קומתו הרוחנית והיה לבחיר האבות, בעוד אחיו עשו זונח את תפקידו ונמסר ביד יצרו. עשו מסמל בחייו את ה"עכשיו", את ה"רגע", וממצה את כל הנאות החיים שהרגע יכול לספק תוך כדי ביזוי עמוק לערכים.

לעומתו, יעקב חושק בבכורה שהיא רוחנית בעיקרה ושואף לעתיד ולחיים המבוססים על מה שלמד בבית האב ובהשפעת בית הסב.

כאשר האחים התאומים גדלים, התברר שהאחד קלט את המסר מבית אביו לערכים רוחניים נעלים, ואילו האחר דחה את אותו המסר מכל וכל: "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים" (כ"ה, כ"ז). כדי להצביע על אישיותו והשקפת עולמו העכשווית של עשו ניתן לראות מדברי הכתוב: "ויזד יעקב נזיד, ויבוא עשו מן השדה והוא עייף, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי... ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה" (כ"ה, כ"ט-ל"ד). עשו מוכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים. הוא בז לערכים שלמד בבית אביו.

עשו בשובו מן השדה והוא עייף. למדונו חז"ל שעייפותו נבעה מעשיית עבירות חמורות, הוא לא ניסה לתקן את עצמו, לא ניסה להתמודד עם חולשותיו, ומעל לכל, לא ניסה להתקרב לעבודת הבורא. אי לכך הוטלה המשימה על שכמו של יעקב להנהיג את הדור הבא, אלו שבטי ישראל. מכאן ואילך עובד יעקב את הבורא ומנצל את כל כוחו להשתלמות ולהתעלות רוחנית המשפיעה על בניו ובני ביתו היוצרים יחד את הקשר של הבורא עם שבטי ישראל.