פרשת שופטים

פרשת שופטים נקראת תמיד בתחילת בחודש אלול, ובספרים נהגו לבאר בעיקר את המצווה הראשונה שבפרשה זו, בהתאם לאווירת הימים הנוראים והיא: "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שֶׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נוֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפָּט צֶדֶק".

מטרת המצווה ברורה מאוד: למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות כמצוות התורה, וְיַחְזִירוּ הַנּוֹטִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת אֵלֶיהָ. וכך מסבירים, "שראשית דבר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך…", שערים רבים לאדם, שערי השמיעה, שער הדיבור, שערי הראייה, שער המישוש וכו'. תפקידו של האדם למנות את עצמו ואת שני יצריו לשופטים ושוטרים שיהיו ממונים על כל השערים המצויים אצל כל אדם, וכך ניתן להגיע לתשובה אמתית ונכונה.

אלא שכבר שאלו גדולי עולם, מדוע התורה הקדימה את ה"שופטים" לפני ה"שוטרים"? הרי ראשית דבר השוטר עושה את תפקידו ולאחר מכן, מגיע האדם אל השופט. ניתן לבאר את העניין כך: אחד הדברים הקשים ביותר לאדם הוא ההודאה בטעותו - ובפרט בנושאים רעיוניים ומהותיים. אדם שהחזיק באורח חיים מסוים ונאבק על דעותיו במשך שנים רבות - יתקשה לחזור בו מדרכו. גם אם יוכיחו לו בעליל את טעותו, הוא ידבק בדעותיו. במקרים כאלה הוא יעדיף לנסות ו"לשנות" את המציאות, מאשר לשנות את דעותיו.

זהו יסוד עמוק בנפש האדם. אני זוכר ברומניה את הקומוניסטים היהודים, שלא היו הראשונים שסירבו להודות בטעותם, כאשר כל תקוותיהם ואמונותיהם התנפצו לנגד עיניהם. דברי הימים של עם ישראל רצופים בסיפורים מרים על אודות פורקי עול ועובדי אלילים, שאפילו על פתחו של גיהינום סירבו לשוב בתשובה.

בימי ירמיהו הנביא, חי נביא השקר חנניה בן עזור, שניסה להסית את העם ולמנוע בעדו מלחזור בתשובה. לבסוף ניבא עליו ירמיהו כי בשל חטאיו נגזר עליו למות באותה שנה. חֲנַנְיָה בֵּן עַזור אכן נפל למשכב ומת בערב ראש השנה של אותה שנה. חז"ל מספרים כי על ערש דווי קרא נביא השקר לבניו וביקש שיקברוהו לאחר ראש השנה ולא קודם לכן, כדי שיעלימו את עובדת מותו באותה שנה ויעשו את נבואת ירמיהו שקר. זה מה שהעסיק את אותו נביא שקר בשעותיו האחרונות, שבהן ראה בצורה מוחשית כי כשלה דרכו ונבואת ירמיהו אמת – גם באותם רגעי אמת לפני עזיבת הנשמה את הגוף, סירב להודות בטעותו, ומוחו עסק אך ורק בתכנון תחבולות ומעשי נוכלות קטנוניים, שיכחישו את נבואת ירמיהו.

ידוע כבר, כי אותה תכונה מדהימה של הימנעות מהכרה בטעות ושל היצמדות לאמונות כזב בעניים עיוורות, אופיינית בדרך כלל למי שביססו את פריקת העול שלהם כדרך חיים רעיונית, וראו אידיאולוגיה שלמה מתמוטטת לנגד עיניהם ויאמרו כי מדובר ב"תקלות טכניות". שום דבר לא יעזור להם, ולא כדאי אפוא להשקיע מאמצים רבים בניסיונות לשכנע אותם.

לעומת זאת, פורקי עול מסיבת תינוקות שנשבו והתפתו למנהיגים כופרים שגררו אותם אחריהם, שלא מתוך יוזמה עצמית או הכרה מעמיקה של הכפירה במהותה – אותם יש סיכוי לשכנע. כאשר יציגו בפניהם את משענת הקנה הרצוץ עליה סמכו בעבר, יכירו בטעותם וישובו אל מקור מים חיים של תורתנו הקדושה.

מכאן נקבל תשובה לשאלה בה פתחנו. אדם השופט עצמו ומגיע למסקנה ברורה עד היכן נפל, עד היכן שקע, ונוכח לראות בעיניו את התוצאות הנוראות של אותה שקיעה ונפילה, אך אין לו את העוז והגבורה לקום ולהודות ולומר "טעיתי, אני צריך לשנות ולהשתנות", אדם זה צריך להיות על עצמו שוטר שיכול לכפות עליו את השינוי הנדרש. זו הסיבה שהתורה פותחת ב"שופטים" וממשיכה ב"שוטרים", ולכן אנו מתפללים ומבקשים "החזירנו בתשובה שלמה לפניך", שהקב"ה ייתן לנו את הגבורה ואת העוז לחזור בתשובה שלמה, לשנות מן הדרך הטועה, לחיות על פי העצה הטובה והמעשית ולא להיכשל, בכל רגע ובכל שעה.

בפרוס השנה החדשה תשפ"ב, נבקש מהקב"ה כי תקוים בנו התפילה: "בספר חיים נכתב ונחתם לפניך - אנחנו וכל עמך בית ישראל", ובהזדמנות זו, הנני מברך את כולכם ואת בני ביתכם בשנה טובה, שנת בריאות ושמחה, אושר, פרנסה והצלחה, שנת שלום, ושנזכה לחיזוק האחדות ואהבת חינם שבתוכנו.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.