"פרקליט השטן" – מסע בנבכי הבקרה המודיעינית הישראלית

מחלקת הבקרה באמ"ן צמחה לאחר הכישלון הצורב של אמ"ן במתן התרעה למלחמה ב-1973. לקח זה נחשב משך שנים לדגל שנופפו בו בכל דיון או פורום על תובנות ולקחים ממלחמה זו. לאחר כחמישים שנות פעילות חברו מי שהיו קרובים למלאכת הבקרה, אספו עדויות בכתב ובעל פה מראשי המחלקה לדורותיהם, וגם שיתפו בניסיון הקיים בעולם לגופים דומים. בספר שערכו בולטת ההתלבטות הטבעית והמתמשכת מהו בעצם התהליך שנועד להקטין, ככל האפשר, את מרחב הטעות בהערכה המודיעינית וכיצד משפרים את היעד של בירור המציאות ובעיקר התובנות מאחורי העובדות.

ראש אמ"ן אלוף שלמה גזית, שהחליף את אלוף זעירא ב-1974, כתב בזיכרונותיו כי הקמתה של יחידת בקרה מיוחדת הייתה אחד הצעדים הראשונים שנקט בעקבות המלחמה. עם הקמת היחידה התעורר ויכוח בינו לבין עוזרו למחקר יהושע שגיא. גזית רצה כי היחידה תהיה חלק ממחלקת המחקר, ואילו שגיא סבר כי בשל החשיבות המיוחדת שלה, צריכה היחידה להיות כפופה לראש אמ"ן. גזית חשש כי יקשה בעתיד לאייש יחידה זו בחוקרים מ"ליגה לאומית", שבדרך הטבע יהיו אנשי מחלקת המחקר, וראשי המחלקה לא ירצו לוותר עליהם למען יחידה שלא באחריותם. הנימוק השני, פסיכולוגי, היה כי אנשי מחלקת המחקר יוכלו "להשלים" עם ממצאי ביקורת של אנשים מהמסגרת שלהם. מעניין כי העבודה הראשונה של יחידת הבקרה, בראשות חיים יעבץ, שנחשב אז לבעל סמכות מחקרית בולטת, היתה ב-1975, על האופציה המלחמתית של מצרים. הממצאים הוצגו בפורום רחב של כ-25 אנשי מחקר ואלה דחו את המסקנות, ואף יצאו בשצף קצף במתקפת חורמה אישית נגד עורך המחקר. כל זאת 18 חודשים בלבד אחרי ערב מלחמת יום כיפור.

בספר שפורסם עתה מוצגים ניסיונות שנעשו לאורך השנים בחיפוש גישות ופרקטיקות של פלורליזם מודיעיני והטלת ספק, אפשרויות מתחרות, צוותים אדומים, ניירות "דעה אחרת" ועוד. הספר כולל גם דוגמאות לנעשה בתחום הבקרה בקהילות המודיעין הבריטית, האמריקאית וההולנדית.

במוקד הספר מובלט מאד כי ה"איפכא מסתברא" הישראלי הוא מופת ברחבי העולם לגישה של חשיבה אחרת. שרידותו של גוף זה לאורך שנים רבות מעידה, לכאורה, על הצלחתו להכות שורש בממסד המודיעיני. עם זאת, רבים, ובהם מספר ראשי גופי המחקר המודיעיני, מטילים ספק בתרומתו.

חידוש חשוב בספר הוא ההמלצה להקים מסגרת של בקרה ברמה הלאומית והקהילתית, בצד המגמה המתמדת לעודד חשיבה ביקורתית וספקנית לחוקרים בארגוני המחקר המודיעיניים. גישה זו עומדת לכאורה בסתירה להתייחסות הקיימת כיום באמ"ן כלפי מחלקת הבקרה.