תנופה ותורפה – קריאות חברתיות בדוקטרינה הצבאית של ישראל

צמד המושגים צבא-חברה היה בעבר בעיקר נושא לנחלתם של חוקרי אקדמיה במדע המדינה. בעשורים האחרונים הוא נוכח בשיח התורתי הצבאי בגיבוש תפיסות, ובשנה האחרונה הוא נמצא מוביל בסדר היום המבצעי של צה"ל (בתקופת מחאת המילואים נגד המהפכה המשפטית), ושיאו במלחמת "חרבות ברזל" – קריסת ההגנה על יישובי הדרום, בני ערובה אזרחים בצד שבויים, פינוי תושבים ויישובים בדרום ובצפון, וזו רק ההתחלה, לפני שנפגשים עם השלכות חברה-צבא על "היום שאחרי".

קובץ המחקרים שהוציאו לאור חוקרי הנושא בימים אלה מתכתב עם מגמות התכנית האסטרטגית "תנופה", שהוביל הרמטכ"ל אביב כוכבי – המחשת ניצחון צבאי דרך יכולות טכנולוגיות ופחות שדה קרב של כוחות יבשה, אוויר וים.

הספר הנוכחי תורם למילוי חֶסֶר זה ולכינון גוף ידע אקדמי לעיון במשמעויותיה הסוציו-פוליטיות של הדוקטרינה הצבאית בישראל. בספר 11 מאמרים, והוא מציע כיוונים מגוּונים לזהות ולנתח תהליכים מרכזיים ביחסי צבא וחברה בישראל, ביחסי הדרגים המדיני והצבאי, ובאופן שבו הצבא עצמו מפרש את הדוקטרינה ומבקש להשפיע באמצעותה על סביבתו החברתית והפוליטית.

המאמרים בספר עוסקים, בין היתר, במודל "צבא העם", "לוחם טכנולוגי", מילואים ותפיסת הביטחון – כל זאת לפני "היום שאחרי" מלחמת "חרבות ברזל", בימים שבהם נידרש לבחינה יסודית עד השורשים של תפיסת הביטחון ובתוכה גם יחסי צבא-חברה.