50 שנה למשפט אייכמן

"משפט אייכמן, שינה את פני החברה בישראל". דברים אלו אמר, בין השאר, יוסי נינוה בהרצאה שנשא ב-30.5.11 בפני חברי החוג לידע והעשרה בסניף כפר סבא.

כבר בעת חטיפתו של הצורר והעברתו מארגנטינה לישראל החלו בקיעים ביחסים הדיפלומטיים בין ארגנטינה לישראל ובמידה מסוימת גם עם ארה"ב. למרות היותו של אייכמן איש ביצוע, הוא נחשב ל"בורג קטן" במנגנון ההשמדה הנאצי, אלוף משנה חסר השכלה. ואולי משום כך, רצה להוכיח את עצמו, אפילו לקראת סיום המלחמה, כאשר הנאצים ידעו שהם עומדים להפסיד, כאשר קיבל פקודה מהימלר להפסיק את פעולות ההשמדה, סירב לפקודה. המשפט עצמו היה מאד טעון, השופטים נבחרו בקפידה, בעיקר מבחינה מקצועית. רוב העדים לא שמעו כלל את שמו של אייכמן והעדויות שלהם היו בעיקר נגד המשטר הנאצי. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, היו לא מעט מתנגדים לפסק דין המוות שנגזר על הפושע, מרביתם אנשי רוח, אך גם שני שרים בממשלה. השינוי שחל בחברה הישראלית לאחר המשפט התבטא בכך שהפסיקו ללעוג לניצולי השואה, שבהגיעם לארץ כונו "פחדנים" ועוד דיבורים שנבעו, כנראה, מחוסר הבנה לסבלם הרב (שלא באשמתם). בן גוריון טרח להדגיש שהמשפט אינו נגד העם הגרמני, אלא אך ורק נגד המשטר הנאצי בתקופת מלה"ע השנייה.