סיור בעקבות "ליל כל המטוסים"

לפני קום המדינה, הבריטים שישבו בארץ ניסו למנוע את כניסת המעפילים שרצו להגיע לכאן לאחר השואה. לצורך כך השתמשו האנגלים בכל האמצעים שהיו להם, כולל סיורים אוויריים מעל הים כדי לאתר את הספינות שבדרך.

במטרה לשבש את פעולות החיפוש והמעקב, החליטו בתנועת המרי העברי, ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל ההגנה, האצ"ל והלח"י, לפגוע במטוסים שחנו בשדות התעופה של חיל האוויר המלכותי הבריטי.

לפני כ- 75 שנה, בלילה סוער של 25 בפברואר 1946, הגיחו מספר חוליות לוחמים מאומנים ונחושים לעבר שלושה שדות תעופה במגמה לפוצץ את המטוסים שחנו שם.

לאחרונה יצאנו, חברי צוות סניף יבנה, לסיור באותם שדות תעופה. את הסיור החלנו במרכז ראש העין, שהייתה בזמנו מחנה בריטי ענק. יום אחד בשעת צהריים, כשהעובדים במקום יצאו לאכול, פרצה חוליה של לוחמי אצ"ל לנשקייה, וגנבה משם עשרות כלי נשק. מעניין היה לראות את המבנים הישנים הבנויים מאבני סיליקט ומקורים בגגות פח עגולים, מבנים המוכרים לנו עוד מתקופת השירות הצבאי.

תחנתנו הבאה היתה בשכונת בלינסון שליד פתח תקווה. השכונה ממוקמת בצמוד לגדר שדה התעופה סירקין. רחוב נווה רעים עובר לאורך כל השכונה. בסופו, בקרבת גדר הבסיס, נבנה בית בדומה למצודה כדי שהגג ישמש למטרות צבאיות. באותו לילה של פברואר 1946, התגנבו חברי לח"י וחדרו אל בין המטוסים. הם היו מחולקים לשלוש חוליות, כשבכל אחת חיל הנושא את הסולם, עליו טיפס חברו והטמין את חומר הנפץ עמוק בתוך בית כן הנסע. הם נסוגו בסיוע חיפוי מבית המצודה. תשעה מטוסים התפוצצו. לכוח לא היו נפגעים.

מחנה סירקין של היום שונה מבעבר. רוב השטח כבר פונה ומיועד להרחבת ההתיישבות סביב. הצלחנו לקבל אישור כניסה אל תוך שטח המחנה, שרובו עזוב, מבנים רבים הרוסים ובקושי רב זיהינו את מגדל הפיקוח הישן. יש להזכיר כי תחילת בית הספר לטיסה של חיל האוויר היה במקום זה עד תחילת שנות השישים, עת עבר לתל נוף. גם בית הספר לקצינים החל כאן, עד המעבר למצפה רמון.

אנו בדרך לשדה התעופה וילהלמה. זה למעשה שדה התעופה לוד של היום, בח"א 27. השם וילהלמה ניתן על שם היישוב השוכן בצומת הטייסים, בני עטרות של היום. עצרנו בכניסה לבסיס, המקום עזוב והרוס, כואב הלב, במיוחד לאלה ששירתו בבסיס ונזכרו בימים ההם. כאן פעלו באותו לילה חברי האצ"ל. הם בוססו בבוץ ולא הצליחו להתקרב ליעד בזמן האמור. כששמעו את הפיצוצים בסירקין הבינו שאחרו את המועד, הבריטים בכוננות ולעשות את הפעולה בוילהלמה תהיה התאבדות. המפקד התעקש לבצעה ויהי מה. הם המתינו שהבריטים ילכו לישון. בשעה 22:00 הטמינו את הפצצות והמוקשים, והפעילו שניים. אחד החברים שנפצע, פנה אל החובשת שהצטרפה אל הכוח וביקש מעט מים. זו התבלבלה ומשתי המימיות שהיו ברשותה, נתנה לו בטעות את המימייה עם הוויסקי. הבחור היה "שמח" בגמר הפעולה. הם נסוגו לכיוון רמת גן, שם היתה סביבה תומכת למלט את הלוחמים.

מיכאל אשבל, אחד מלוחמי האצ"ל שהשתתף בהשמדת המטוסים בשדה התעופה בלוד, כתב שיר על הפעולה בשם "פברואר 1946", וכך נפתח השיר:

לְלֹא דֶּרֶּךְ הַגֻּנְדָּה צוֹעֶּדּת

וּבַבץ רַגְלַיִם בוֹסְסוֹת.

אֶּל הַקְרָּב הַצֵּת אֶּת הַשַלְהֶּבֶּת,

אֵּשׁ הַמֶּרֶּד – יִנָּתֵּן הָּאוֹת .

בבית השלישי מתייחס אשבל באופן ישיר לפעולה:

וְזִנְקוּ חִישׁ חַיָּלֵּי-מוֹלֶּדֶּת,

רָּעֲדָּה הָּאֲדָּמָּה פִתְאֹם:

אֵּשׁ שֻּׁלְחָּה שָּׁם, הֻּמְטְרָּה עוֹפֶּרֶּת,

מְטוֹסִים בָּאֵּשׁ עוֹלִים עַד תֹם.

שירו של אשבל הפך לאחד משירי הלכת האהובים על לוחמי האצ"ל. שבוע וחצי לאחר הפעולה נפצע אשבל בפעולה אחרת ונעצר על ידי הבריטים. הוא נידון למוות בתלייה. בתגובה, חטפו אנשי האצ"ל חמישה קצינים בריטיים ואיימו לתלות אותם, וכך הומר עונשו של אשבל למאסר עולם. אשבל היה אחד האסירים שנמלטו בפעולת הפריצה לכלא עכו. במהלך הבריחה נפצע מיריות הבריטים ומת לאחר מספר שעות.

האנדרטה לחללי חטיבה 8

נסיעה קצרה הביאה אותנו לכניסה המזרחית לנתב"ג. שם, לרגלי האנדרטה לחללי חטיבה 8, שמענו את סיפור החטיבה שהייתה למעשה חטיבת השריון הראשונה של צה"ל. היא הוקמה במאי 1948, לאחר הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב. מפקדה הראשון היה יצחק שדה ועל שמו היא כונתה חטיבת הזקן. במהלך המבצע הראשון בו השתתפה החטיבה, מבצע דני, נכבשו שדה התעופה לוד והמרחב בו ממוקמים היום היישובים שהם ואלעד.

האנדרטה לחללי החטיבה הוקמה על ידי הפסל הישראלי יחיאל שמי ונחנכה בשנת 1972. גובהה 21 מטרים. די חששנו מהעמוד הארוך שהתנדנד ברוח עת עמדנו מתחתיה.

במחנה רמלה (היום מפקדת פיקוד העורף) שמענו על תולדות השדה מהקמתו והיותו מפקדת חיל האוויר ועד הקמת המפקדה בקריה. המחנה הוקם בידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה. חיילים משירות האוויר הגרמני הכשירו בו שדה תעופה, לימים שדה התעופה רמלה. הוא שימש גם אותם וגם את חיל האוויר הטורקי. לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, שימש את טייסת 14 של חיל האוויר הבריטי. לאחר הקמת שדה התעופה לוד ב-1937 עברה הטייסת לשם, וברמלה נותרו כוחות מינהלה.

שדה התעופה חזר לשימוש בשנות ה-40, כאשר פעלה בו חברת התעופה אווירון. עם כיבוש רמלה במבצע דני, עבר הבסיס לידי צה"ל. בתחילה שימש את מפקדת פיקוד המרכז ובהמשך גם את מפקדת חיל האוויר ומפקדת חיל הרגלים והצנחנים. לאחר הקמת פיקוד העורף ב-1992 נקבע משכנו בבסיס זה. משנת 2003 נקרא המחנה מחנה רחבעם על שם האלוף רחבעם זאבי, ששימש כמפקד פיקוד המרכז בתקופה בה הייתה מפקדתו בבסיס. בבסיס נותרו 12 מבנים היסטוריים שהקימו הגרמנים, ביניהם מגדל הפיקוח וההאנגר שהקימו הבריטים ב-1931.

אחרי ארוחת הצהריים בקיבוץ גבעת ברנר, עצרנו באנדרטת הצנחנים, שם שמענו על עוד פעולה של האצ"ל, הפעם ל"החרמת" נשק מבסיס תל-נוף. "החרמות" של נשק ממחנות הצבא הבריטי היו נערכות מידי פעם על ידי האצ"ל והלח"י, ראו מקרה ראש העין מוקדם יותר בטיול. ב-1946 , לאחר פעולת ריגול לגבי מיקום הנשק בבסיס תל נוף, האצ"ל גנב שתי משאיות וג'יפ בראשן. גידי (עמיחי פאגלין), קצין המבצעים של הארגון, התלבש כטייס בחיל האוויר הבריטי. התקיפה תוזמנה לשעת ארוחת הצהריים.

הכוח מגיע ב-11:30 לשער, בו עומדים לגיונרים. הם מצדיעים ל"טייס" והוא עושה להם את התנועה לכיוון המשאיות "הם אתי". מגיעים למחסן הנשקייה ונצמדים לרמפה, אוסרים את השומרים, מעמיסים את הנשק ויוצאים דרך השדות לכפר מזכרת בתיה . המשאית שוקעת בבוץ והסטרטר – לא מניע. כל אחד מהלוחמים מעמיס על עצמו נשק ככל יכולתו, 17 איש עולים על הג'יפ ובורחים מהבריטים הדולקים אחריהם ונטמעים ברחובות. האירוע מכונה בהיסטוריה: "17 בג'יפ". לימים, אותו גידי (עמיחי פאגלין), שהיה נועז ויצירתי, נהרג בתאונת דרכים עם אשתו, זמן קצר לאחר שמונה ע"י מנחם בגין כיועצו לענייני טרור.

ממשיכים לבסיס חצור, שם נערכה הפעולה השלישית באותו ערב של "ליל המטוסים". בשער כבר המתין לנו נציג הבסיס, שליווה אותנו עד למרגלות מגדל הפיקוח הישן. הפעולה, כזכור, נערכה בחודש פברואר, במזג אוויר של שיא החורף. בעיה נוספת: המקום מרוחק. גם היישובים היהודיים שהיו בסביבה אינם מתומכי האצ"ל והלח"י. הנסיגה למקום האוהד הקרוב ביותר היא לרחובות .

40 לוחמים שהתחפשו לאנשי תנועת הנוער העובד, נוסעים בשתי משאיות ומתחתם נשק, תחמושת וסולמות לעלות לשורש הכנף של מטוס ההליפקס, לצורך הטמנת החימוש. שבועיים קודם לכן, נשלח איש המודיעין עמנואל הלל, מחופש כרועה צאן, לאסוף נתונים. הוא מצורף לכוח. גם כאן המפקד הוא עמיחי פאגלין – גידי. הכוח התקדם בשטח בוצי, אוחזים איש ביד רעהו כדי לא להיסחף. נכנסו פנימה דרך הגדר, ויצאו להטמין את חומרי הנפץ במטוסים. לפתע המריא אחד המטוסים והאיר את השטח. הכוח נשכב בהמתנה. ניתנה הוראה לפוצץ. אחד המטוסים עלה באש והאיר את השטח. המטוסים הפכו למדורות ענק.

הכוח התחיל בנסיגה רגלית לכויון רחובות. בדרך נתקלו בשומר שדות ערבי של ביצרון. השומר מזהה תנועה חשודה, יורה לתוך האפלה ופוגע בסייר שהוביל את הכוח. מאלתרים אלונקה מבטלדרסים ורובים, מגיעים לביצרון ומבקשים טיפול רפואי. אנשי ביצרון מסרבים ואפילו מאיימים בירי. הפצוע נותר לדמם למוות. הוא הושאר בשטח מתוך הנחה שלא תהיה פגיעה בגופו והבריטים יטפלו בגופה. הבריטים לקחו את הגופה ליישוב יהודי שהיה מוכן לקבלה – באר טוביה, שם הציבו את הארון בבית העם כדי לחלוק לו כבוד אחרון וקברו אותו בבאר טוביה תחת השם אברהם בן אברהם, שהרי לא ידעו את זהותו. רק עם קום המדינה, החזירו לו את שמו.

דמדומים, מזג האוויר נהיה קודר, והחבר'ה כבר עייפים, יצאנו מחצור ונסענו לגיחה קצרה בשדה התעופה בית דראס שליד באר טוביה, בו נחתה במסגרת מבצע חסידה הטיסה הראשונה שהביאה נשק מצ'כוסלובקיה לקראת מבצע "נחשון". 

שומעים הסבר ליד מגדל הפיקוח הישן בחצור

המבצע לאבטחת שדה התעופה הוטל על גדוד 53 של גבעתי, אנשי שירות האוויר, בפיקוד אהרון רמז, לימים מפקד חיל האוויר הישראלי, שתפקידם להאיר המסלול בעזרת גנראטור, ואנשי חימוש לפריקת המשלוח ותדלוק המטוס. הפעולה ארכה 80 דקות. נפרקו ממנו 200 רובים צ'כיים, שלמעשה היו רובי מאוזר גרמניים, עם צלבי קרס, שעברו "גיור".

לסיכום, מבין פעולות "תנועת המרי העברי", "ליל המטוסים" היה המשפיל ביותר מבחינת הבריטים. בלילה אחד פשטו יחידות אצ"ל ולח"י על שלושה שדות תעופה: סירקין, לוד וחצור, והשמידו 22 מטוסים בריטיים בשווי של כ-750,000 לירות ארץ-ישראליות. היתה זו מכה קשה לבריטים. למחרת הפעולה הם החליטו לפנות מיד את כל מטוסי ההפצצות שלהם מארץ ישראל. חיל האוויר שלהם ימשיך להתאמן כאן, אבל ישכון בקפריסין ובמצרים. זה היה אחד מסימני סיום כס השלטון הבריטי בפלשתינה.